מן משה נ' ניו קופל חברה לביטוח בע"מ

החלטה

הבקשה:

בפניי בקשה להתיר לתובעת להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי מיום 26.11.12 (להלן: "ההחלטה"), אשר מחייבת בתביעה שבפניי מכוח סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

רקע עובדתי:

1.התובעת, ילידת 1975, נפגעה ביום 29.12.08 בתאונת דרכים כמשמעה בחוק (להלן: "התאונה").

2.במועד התאונה הייתה התובעת בשבוע ה- 26 להריונה.

3.ביום 11.2.09 נבדקה התובעת בביה"ח איכילוב, לאחר שהועלה חשד להידרוצפלוס.

4.בבדיקה אכן נמצא כי קיים הידרוצפלוס דו צדדי בחדרי המוח. לאור האמור בוצעה בדיקת MRI אשר הדגימה פגיעה נרחבת במוח העובר. משכך הומלץ לתובעת על הפסקת הריון. ההיריון אכן הופסק ב - 22.2.09.

5.בניתוח שלאחר המוות של עובר, נמצא דימום נרחב במוח שגרם להרחבה ניכרת של חדרי המוח ללא הסבר אנטומי או היסטולוגי לכך.

6.התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה.

7.התובעת נשלחה לבדיקה אצל שני מומחים: גניקולוגית ופסיכיאטר אשר חוות דעתם עמדו בבסיס קביעת הועדה הרפואית.

הגניקולוגית קבעה בחוות דעתה כי בגין התאונה לא נותרה נכות גניקולוגית וכי המום שהתפתח בעובר הינו פגם מולד.

הפסיכיאטר קבע בחוות דעתו כי קיימים אצל התובעת תסמינים פוסטראומטיים שחלקם נובעים מאירוע התאונה וחלקם קשורים לטראומה שחוותה כתוצאה מההפלה. יחד עם זאת קבע המומחה, תוך שהוא מסתמך על קביעת חוות הדעת הגניקולוגית, כי מאחר ואין קשר בין התאונה להפלה הרי שהנכות הנפשית שנותרה לתובעת הינה רק בגין התאונה ולא בגין ההפלה.

8.בהסתמך כאמור על קביעת המומחים הנ"ל קבעה הועדה כי נכותה הנפשית הצמיתה של התובעת בעקבות התאונה (P.T.S.D) הינה בשיעור 10% וזאת לפי סעיף 4(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל").

9.עוד קבעה הועדה כי מבחינה אורתופדית ונוירולוגית לא נותרה לתובעת נכות צמיתה בגין התאונה.

10.לאור קביעות אלה של המל"ל הגישה התובעת את הבקשה שבפניי.

טענות הצדדים:

11.התובעת טוענת כי טעתה הועדה הרפואית כאשר:

א.על אף בקשתה, ולשם בחינת הקשר הסיבתי שבין התאונה לבין התפתחות המום בעובר, היא מינתה גניקולוג ולא נוירולוג ילדים

ב.הסתמכה על אמירתה הסתמית של הגניקולוגית ולפיה: "המצב הנוירולוגי של העובר לפעמים יכול להתפתח לאחר לחץ של חגורת הביטחון על הבטן", שכן אין באמירה זו כשלעצמה משום שלילת הקשר הסיבתי שבין התאונה למום שהתגלה אצל העובר.